חשיבות עליונה להוראה ברורה של החוזה המסחרי הכתוב!
דיני תאידים: הלכה, אחריות נושא משרה בתאגיד
סעיף 425 לחוק העונשין, תשל”ז-1977, מחיל עצמו על “עובד אחר של תאגיד”. ניתן ללמוד, כי התכלית היא “לכידה” בגדרי העבירה של כל המועל באמון התאגיד במילוי תפקידו, יהא בכיר או זוטר, ודומה שהדבר משליך על פרשנות “מנהל” ככולל דירקטור, המהווה דמות מרכזית ביותר בחברה; הוא אחראי על התוויית המדיניות הכללית ועל הפיקוח, ובכלל זה על אירועים משמעותיים בחיי החברה כגון הנפקת סדרת אגרות חוב, פיטורי ומינוי מנכ”ל, אישור עסקאות מסויימות, הצעת רכש, ועוד. אף במישור הלשוני מסתברת הגישה לפיה כלול דירקטור בגדרי “מנהל”. הדבר עולה, כאמור מעלה, מההיסטוריה החקיקתית של סעיף 425, המלמדת כי המונח “מנהל” בא בנעלי המונח “דירקטור” שבהצעת החוק. אם כן, “מנהל” בהקשר הנוכחי כולל בחובו דירקטור, ולאו דוקא דירקטור “פעיל”. המסקנה האמורה כוחה יפה אף להוראת סעיף 424 לחוק העונשין, שעניינה ב”מנהל, מנהל עסקים או עובד אחר של תאגיד”, אשר עשה ביודעין דבר הפוגע ביכולת התאגיד לקיים את התחייבויותיו או בניהול תקין של עסקיו.
מתוך פסק הדין המאזכר: דנפ 493/09 בן ציון פרקו נ’ מדינת ישראל,
בפסק הדין נשוא העתירה נקבע כי נוכח ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 425 הנ”ל, שמלמדת על כך שהוא נועד להרחיב את האחריות הפלילית ולא לצמצמה, ובהתחשב בכך שהסעיף חל גם “עובד אחר של התאגיד”, יש לפרש את המונח “מנהל” ככולל גם דירקטור, המהווה דמות מרכזית ביותר בחברה. עוד צוין בפסק הדין נשוא העתירה, כי אף מבחינה לשונית ניתן לראות “דירקטור” כ”מנהל”, וכי ניתן ללמוד על כך, בין היתר, מדברי חקיקה נוספים שבהם המונח “מנהל” מתייחס גם לדירקטור ומהאופן שבו הובנה העבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד בפסיקתו של בית משפט זה.
סימוכין: אתר נבו , ופסק דין : דנפ 493/09 בן ציון פרקו נ’ מדינת ישראל.
מאמרים קשורים
