זכיינות :
היא מודל עסקי נפוץ ומוצלח המאפשר לרשתות להתרחב מבחינה מסחרית, ובד בבד להימנע מסיכון מימוני מוגזם. זאת, תוך שמירה על ערך המותג הכרוך בשם הרשת עצמה או במוצרים העיקריים שלה. את עיקר התועלת שבזכיינות ניתן להבין מהשוואה לחלופה שלה: חנויות נוספות בבעלות הרשת עצמה. היתרון הבסיסי של מודל הזכיינות הוא התמקצעות ושימור היתרון היחסי: יתרונה של הרשת הוא שימוש במותג מוכר לציבור ובשיטות עבודה שהוכחו כיעילות; ואילו יתרונו של הזכיין הוא בשיפור השירות המקומי ובצמצום עלויות, שעליהן יוכל לפקח במישרין, תוך מזעור הבירוקרטיה המאפיינת עסק גדול. הזכיין נהנה מהשתלבות בעסק קיים ומהישענות על מוניטין נצבר, והרשת נהנית מהקטנת הסיכון הפיננסי והעומס האדמיניסטרטיבי (לעומת בעלות ישירה על מספר גדול של חנויות והעסקה של עובדים רבים). הזכיינות מאפשרת התרחבות מהירה של רשתות מצליחות תוך ניצול מקורות ההון (הכספי והאנושי) של הזכיינים, כאשר הסכמי הזכיינות מסדירים את חלוקת הרווחים והסיכונים בין הצדדים .
הסדר כובל:
כמעט בכל הסכם זכיינות ישנם סעיפים המהווים הסדר כובל, ויש לכך השלכות משפטיות קשות . אחריות פלילית קמה לתאגיד, וכן למנהליו, ויש גם אחריות אזרחית נזיקית, ואם באלה לא די, תיתכן הכרזה בדיעבד על בטלות הסכם הזכיינות לבקשת אחד הצדדים שאינו מרוצה מקיומו.
